איך הכל התחיל

מחלום למציאות:
הקסם שהוליד את "מלאכי יום הולדת"



איך התחיל הכל

שמי רותי סובל לוטנברג. גדלתי בניו-ג'רסי למשפחה ציונית, סבתי והורי היו כל ימיהם פעילים בארגון הדסה, ומגיל צעיר היה ברור לי שיום אחד אעלה לארץ ואגשים את החלום שהם טיפחו תמיד. בגיל 17, הגעתי לשנת לימודים באוניברסיטת ת"א. המפגש האינטנסיבי והממושך עם הארץ, בניגוד לביקורים קודמים רבים אך קצרים, שיכנע אותי סופית כי כאן הוא מקומי. הקלה עלי העובדה שדיברתי עברית די שוטפת והתמיכה הנלהבת שקיבלתי ממשפחתי.

במהלך לימודי הפילוסופיה שלי באוניברסיטה, התנדבתי לעבודה עם נוער מצוקה בשכונת הארגזים בתל אביב. שם פגשתי לראשונה את מלכה. היא היתה אז בת 9, הרביעית בין 11 ילדי המשפחה. בשנה הראשונה לקשר בינינו שאלתי אותה מתי יום ההולדת שלה. היא אמרה שזה קצת לפני הקיץ, אולי באביב. כעולה חדשה טריה מארה"ב ממש הופתעתי. המשכתי לשאול אותה מתי היא חוגגת בדרך כלל את היום המיוחד הזה, אם היא לא יודעת את התאריך. היא ענתה, בלי התרגשות, שלא עשו לה אף פעם חגיגה מיוחדת. בו במקום קבענו יום וחגגנו את יום ההולדת של מלכה, עם משפחתה, על ריצפת החול שבצריף, עם קפה שבישלה אימה על גזיה מאולתרת. אני הבאתי איתי עוגה ומתנה קטנה ושיחקתי איתה ועם אחיה משחקי מסיבה שזכרתי מילדותי כמו חבילה עוברת והדבק את הזנב לחמור. מאז, כל שנה במשך שש שנות הקשר בינינו, הקפדתי לחגוג למלכה באותו תאריך את יום ההולדת. אלה היו ימים מאושרים בחייה הלא פשוטים.

עד מהרה נשאבתי לתוך העבודה הקשה אך המאתגרת הזו ובאופן די טבעי הגעתי למחלקת החינוך בעיריית תל אביב, לתפקיד מנחת הדרכה של כל מרכזי הנוער בתל אביב-יפו, ובכללם גם המרכז המוסלמי. בסוף שנות ה-70, הקימה העירייה מרכז לחינוך בלתי פורמלי, שבו הייתי חלק מצוות מסור ויצירתי של מחנכים, אשר פיתח מתודולוגיות, סדנאות וחומרי הדרכה חדשניים עבור כל העובדים הקהילתיים בעיר.

השלב הבא של מעורבותי בחיי השכבות הנזקקות, לקח אותי לשכונת תל כביר, כיום נווה עופר, שבדרום תל אביב. במשך כשנתיים, ניהלתי שם את בית התלמיד, שבין כתליו בילו 500 ילדי השכונה את שעות אחר הצהריים שלהם בהכנת שעורים, תכניות העשרה ופעילויות אחרות שהרחיקו אותם מהרחוב ויצרו עבורם מסגרת תרבותית. במקביל, המשכתי להתמחות ולהשתלם בנתיב שתמיד משך את ליבי – פיתוח תוכניות הדרכה והפעלה לנוער ולילדים. במסגרת זו, ניהלתי את הסדנה הארצית של המכון להכשרה בהשתלמויות של משרד החינוך בקלמניה. במשך כל אותן שנים, מדי פעם, היתה שבה ועולה לנגד עיני תמונתה של מלכה הקטנה והמאושרת, מביטה בעיניים נוצצות בנרות המרצדים על עוגת יום ההולדת הצנועה, ומאירים את כתלי הצריף האפלולי בשכונת הארגזים. 

 
 
"מהפכת" ימי ההולדת

בשנות ה-90, הבחנתי בתחילתה של מגמה חדשה בישראל. הורים החלו לחפש "משהו" שונה, איכותי יותר, בעל תוכן, כדי לציין את חגיגת יום ההולדת של ילדיהם, והיו מוכנים גם להשקיע בכך כדי לקבל תמורה הולמת. החלטתי לנצל את הידע והכישורים שרכשתי בשנות פעילותי הרבות בהפעלת ילדים והקמתי את חברת "ריץ' רץ' – יום הולדת מעולם אחר".

בריץ' רץ' פיתחתי קונצפט ייחודי של מסיבות נושא – תוכניות אינטראקטיביות,בהנחיית מפעילים מקצועיים ומיומנים, המשלבות מגוון מתודות והפעלות בנושאים שונים, שמעניקים לילדים בנוסף לחוויה הבידורית גם ערך מוסף חינוכי ותרבותי. מסיבות הנושא של ריץ' רץ', שבהן הילדים אינם רק צופים פסיביים אלא משתתפים פעילים, הפכו להצלחה מרשימה – אחרי 10 שנים ו-10,000 מסיבות יום הולדת – רכשתי לעצמי קהל לקוחות נאמן שידע להעריך את השירותים הייחודיים שסיפקה ריץ' רץ', וגם לשלם עבורם בהתאם. הבעיה היא שלא כל ילד יכול היה ליהנות ממסיבת יום הולדת של ריץ' רץ', וודאי שלא מלכה וחבריה משכונת הארגזים.

 
 
מלאך טופח על כתפי

כולנו יודעים עד כמה חשוב ומשמעותי יום ההולדת בחיינו, בכל גיל, אך במיוחד עבור ילדים. מבחינתם, היום המיוחד הזה שחל בדיוק באותו התאריך כל שנה, מסמל לא רק ציון דרך במעבר מילדות לבגרות, אלא גם הזדמנות לחגוג, סיבה נפלאה למסיבה. מסיבת יום ההולדת נשארת תמיד כזכרון מתוק גם כשהם מתבגרים ומנציחים את החוויה.

אולם לצערנו, לא כל ילדי ישראל זוכים לחגוג את יום הולדתם. ילדים כה רבים משכבות מצוקה באוכלוסיה, שמשפחותיהם אינן יכולות להרשות לעצמן לחגוג, אפילו בצנעה, את יום ההולדת, פשוט נאלצים לוותר על היום המיוחד הזה. עקב כך, יש כאלה מביניהם שאינם מודעים אפילו לתאריך הולדתם.

כשנתקלתי במציאות הקשה הזו, שבה ועלתה לנגד עיני דמותה של מלכה הקטנה. ואז ידעתי מה אני הולכת לעשות – אני אמצא דרך לאפשר לכל ילד בישראל לחגוג את יום הולדתו.        

 
 
סגירת המעגל

כדי להעניק לכמה שיותר מהילדים האלה ימי הולדת, ידעתי שעלי למצוא פתרון לשני המרכיבים שחיוניים להצלחת כל מסיבה – מנחה ותוכנית.

איך אוכל לגייס מנחים למסיבות? התשובה היתה – מתנדבים כמובן. בישראל קיימות מסגרות התנדבותיות רבות, ששמו להן למטרה לסייע לילדים ובני נוער במגוון של דרכים. ארגון פר"ח, שבמסגרתו חונכים מדי שנה קרוב ל-30,000 סטודנטים ילדים משכבות מצוקה בישראל היה הבחירה האידיאלית.

איך יוכלו המתנדבים הללו – שאינם מנחים מקצועיים – להנחות מסיבת יום הולדת מהנה ובעלת תוכן משמעותי לילד? הפתרון היה - באמצעות ערכת יום הולדת "עשה זאת בעצמך" שמכילה משחקים, הפעלות, מוסיקה, קישוטים ופרסים, ובקיצור - את כל מה שנדרש כדי לאפשר למתנדבים לעשות את הקסם בלי להיות קוסם!

מי יממן את תכנון, עיצוב והפקת ערכות יום ההולדת? תורמים שגורלם של הילדים האלה קרוב לליבם.

וכך, לאחר שארגון פר"ח אימץ בהתלהבות את הפרויקט, מצאתי את עצמי על המטוס לארה"ב, בלב רועד מהתרגשות אבל גם עם לא מעט חששות, בדרך לגיוס התרומות הראשונות שיאפשרו לי לממש את החלום ולסגור את המעגל שפתחתי בגיל 17 כמתנדבת בשכונת הארגזים.

 
 
ההמשך הוא כבר היסטוריה ...

חודש מרץ, למי שיודע, הוא בדרך כלל קר ורטוב בניו יורק. אך עבורי הוא היה חם במיוחד. לא היה צריך להרבות בהסברים כדי לפתוח את ליבו של כל מי שפגשתי כדי לספר לו על הפרויקט שבדרך. משפחה, חברים ואנשים שאליהם הגעתי דרך המלצות וקשרים, לא היססו להרים תרומה נדיבה ולהפוך ל"מלאכי" יום הולדת. הרעיון היה כה פשוט וכה מובן לכל אחד. במטוס חזרה לארץ כבר ידעתי שהחלום שרקמתי הולך להפוך למציאות של ממש. גייסתי את הסכום שנדרש כדי לתכנן ולעצב את ערכת יום ההולדת, ואת ההמשך השארתי לנדיבות ליבם של תורמים נוספים.

ואכן, כיום אנחנו כבר בעיצומו של הפרויקט, שהצלחתו עולה על כל הציפיות שהעזתי לטפח... מאות ילדים בכל רחבי הארץ, כבר זכו לחגוג את יום ההולדת שלהם אולי בפעם הראשונה. התמונות מהמסיבות שנערכו מדברות יותר מכל המילים, אך מי שקורא את מכתבי התודה של הילדים, החונכים והמורים, אינו יכול שלא להתרגש מעוצמת החוויה.

 

 


מה שלא היה צפוי, אך מרגש לא פחות, היתה הזכייה של הפרויקט בפרס בגין במשך שנתיים רצופות. בטקס מרשים במרכז מורשת בגין בירושלים, הוכרז על הזכייה של פרויקט "פרח ליום הולדת" במענק מטעם קרן עליזה ומנחם בגין, שמטרותיה בין היתר הן "מתן טיפול ועזרה לילדים סובלים כדי להבטיח קידום מעמדם ועתידם בחברה".

ההכרה הרשמית הזו בייחודו של הפרויקט חיממה את הלב, ומה שחשוב עוד יותר – אפשרה לילדים נזקקים נוספים לחגוג את יום הולדתם.

מאז זרמו הרבה תרומות בנהר הזה של נדיבות הלב ואלפי ילדים כבר חגגו את יום הולדתם בזכות "מעגל הנתינה".   

במבט לאחור – אם יש דבר שמשמח אותי יותר מכל, זה ללכת בבוקר לתיבת הדואר ולפתוח את מכתבי התודה החדשים שממתינים שם. אין דרך מרגשת מזו להתחיל יום חדש...

 

 

ראשי   מי אנחנו   שאלות נפוצות   תומכים   אישורי מס   מחקר והערכה   צור קשר   English